יציבות האבן הטבעית ותנועתיות החומר
תנועתיות כתוצאה מהשפעות תרמיות
לאבן הטבעית יש מקדם חום נמוך, יחסית, כך שהיא פועלת במידה מסוימת כחומר מבודד.
כאשר השמש פוגעת באריחים (שממוקמים בחוץ או בפנים), שטח הפנים של האריח מתחמם במהירות
רבה יותר משאר חלקי האריח, במיוחד אריחים כהים שסופגים את קרני השמש ביעילות רבה יותר.
החום מרחיב את שכבת האריח העליונה יותר מאשר את התחתונה, ובכך יוצר הבדלי תנועתיות באריח (במיוחד באריחים דקים יותר).
זה יוצר אפקט מחזורי של מתיחה רבה יותר במרכז האריח ודחיסה מוגברת בקצוות.
בכול פעם שהאריח נחשף לחום הוא מתחמם ומתרחב, וכאשר החשיפה כבר לא קיימת, האריח מתקרר ומתכווץ.
בסופו של דבר, האריח כבר לא יחזור למצבו ההתחלתי לפני שיתחיל מחזור ההתרחבות וההתכווצות הבא.
תנועתיות כתוצאה מספיגת לחות
התנועתיות שמתרחשת באריחי אבן היא פונקציה של נקבוביות הסלע, של יציבות המינרלים שנוכחים באבן ושל המטריצה (ובעברית, מַשְׁתִּית) שלה.
המונח "מטריצה" מתיחס לאלמנט המדביק שנמצא בכול חומר, והוא אופייני יותר לסלעי משקע מאשר
לסלעי יסוד ולסלעים גבישיים ומותמרים (כאלה שעברו שינויים מינרליים או כימיים בעקבות חום ולחץ).
ולאחר שאמרנו זאת, יש גם סלעי יסוד וולקניים וסלעים מותמרים עם גרגיריות עדינה, שכוללים מטריצה.
השפעת הנקבוביות על ספיגת הלחות
מידת הנקבוביות של הסלע היא המדד לרמת הנקבוביות של האבן שתאפשר חדירה של מים.
אבן פחות נקבובית עמידה יותר בפני חדירת מים.
השפעת רכיבי המטריצה על ספיגת הלחות
הרכב המטריצה משתנה מסוג אבן אחד למשנהו. מטריצה עם גרגיריות מעודנת, ממש כמו חומר
שסופג מים, יוצרת כתמים או נפיחויות ושינויים בממדי האריח.
ככול שכמות המטריצה גבוהה יותר, כך כנראה האבן תהיה יציבה פחות.
האבנים הכי מושפעות מהמטריצה הן אבן חול, אבן גיר בוצית ומספר סלעים וולקניים בהירים.
צפחה, שהיא סלע מותמר יכולה גם כן להציג אפקט שכזה, כי היא מורכבת משכבות של חרסית.
מטריצות גרגיריות עדינות עלולות לספוג לחות מהדבק ולהתעקם כלפי מעלה ואחרות עלולות לשנות גוון ולהכהות את האריח.
במקרה של שיש גבישי, כמות המטריצה היא מינימלית או לא קיימת כלל, כך שהתופעות
שמתרחשות באריחים אלה נראות לעין בדרך כלל בגלל שקיפות האבן.
השפעת ה-Warping – נגידה
נגידה היא אבן שמתרחבת יותר בצד הרטוב, יחסית לצד היבש.
בסיס האריח יכול להיות מושפע מהלחות בגלל בעיות במצע הרצפה או בגלל
הדבק, אבל גם מים וגשם יכולים להשפיע על פני השטח של האריח.
כאשר השטח התחתון של האריחים מחובר למצע בדבק על בסיס מים, פני השטח
התחתונים עלולים להתרחב והאריחים יתחיל להתעוות ולהתעקם.
כאשר הדבק הוא רך הוא יכול להכיל תנועה זו, ובתנאי שההרפיה תתרחש לפני התקשות הדבק.
עם זאת, המצב השכיח יותר הוא שהדבק מתיבש ומפתח דרגת איחוי מסוימת לפני שהאריח מתיצב.
זה יכול להוביל ללחץ דחוס שמופעל על הדבק שמסביב לאריח, או למתיחה מוגזמת לכיוון מרכז האריח.
