אתגר איטום הבית – הקשר בין מערכת איטום לכשלים נפוצים

אנשים נוטים להתיחס ברצינות רבה יותר לבעיות באיטום הקירוי מאשר לבעיות איטום אחרות בבית.
אבל, בהשוואה לפרויקטים שקשורים לאיטום התקרה או הגג, כשל במערכת האיטום של הבית יכול לגזול הרבה יותר זמן וכסף.
אין ספק שמניעה היא הדרך הטובה ביותר לאיטום מוצלח, אבל לפעמים מתרחשות טעויות בעיצוב, בתהליך הבניה או בביצוע הפרויקט כולו.

מערכת איטום וכשלים נפוצים

בעוד שדליפה מהגג ניתנת לזיהוי באמצעות בדיקות פשוטות, פרצות באיטום הן די מאתגרות מבחינת היכולת לאבחן אותן.
אפילו דליפה שטחית לכאורה יכולה להיות סימפטום להידרדרות נסתרת שקשורה ללחות.
רטיבות במרתפים עלולה לגרור אחריה חפירה מכבידה ורטיבות במטבחים ובמבואות עלולה להצריך הסרה והחלפה של גופים או גימורים.

איטום הגג אמור להחזיק מעמד כ-20 שנה, ואילו מערכות איטום מפני מים ולחות, בגלל שהן כל כך
קשות לאיתור ולגישה, אמורות להחזיק מעמד כל עוד הבנין עומד על תילו.

ומה עם הכשלים?

אבל, כשיש כל כך הרבה הזדמנויות לכשלים, מערכות האיטום יכולות להינזק גם טרם זמנן.
כאשר זה קורה, חקירה אדריכלית צריכה לאבחן את המיקום והסיבה לדליפה ובמקרה של נזק, לקבוע את הטיפול והשיקום המתאימים.

חדירת לחות לא תתקן את עצמה. למרות שזה לא פשוט לזהות כראוי את פגם האיטום
ולתקן אותו, הרבה יותר גרוע לאמץ את הגישה של "לתקן-ולצפות-לטוב".
לעיתים קרובות מדי, אפילו הכוונות הטובות ביותר לטיפול בסימפטומים לחדירת הנוזלים
משמשות כמלכודת או גורמות להסטת הלחות ולהחמרת הבעיה.

עד שהאיטום לא יבוא על פתרונו, הבעיה רק תחריף.

מה גורם לכשל באיטום?

רכיבים שונים תורמים למערכת איטום יציבה, למשל חומרים מורכבים שמנקזים את המים הרחק מהתשתית, חומרים המחברים בין
חזית המבנה ליסודות ובין התשתית לריצוף ולחיפוי, ובצנרת שבאזור המטבח. פגם באחד מרכיבים אלה יגרום לכשל באיטום.

ממברנות (עטיפות) אטומות הן קריטיות לרכיבי האיטום – גם בחלק התחתון של המבנה (כמו יסודות הקירות או מרתפים), וגם באזורים
שנשלטים על ידי רמות לחות גבוהות (כמו מטבחים וחדרי אמבטיה, ובמבנים תעשייתיים – חדרי המכונות).

כשלים נפוצים

• חוסר תשומת לב לפרטים – מפרקי בנין מוצלחים דורשים תכנון קפדני, בחירת איטום מדויקת ויישום קפדני.
  בדרך כלל כשל באיטום מפרקי הבנין מתרחש בגלל שילוב של גורמים שניתן לסכם אותם כך: חוסר תשומת לב לפרטים.

• קרקע וניקוז – המקור הנפוץ ביותר ללחות בבסיס קירות הבנינים הוא הקרקע והניקוז הפגום של פני השטח.
  במידה מסוימת, מצב זה קיים במבנים רבים בגלל שילוב של גורמים כמו עליה בגובה פני הקרקע, כישלון במערכת הניקוז הקרקעית ושימוש
  הולך וגובר בבטון או בגימורים מסביב לבנינים, שאינו לוקח בחשבון את הצורך במדרונות ניקוז.

• דליפות ופגמים – הצטברות של מאגרי לחות ביסודות המבנה עשויה לנבוע גם מדליפות כרוניות בצנרת, משיטפונות או מפגמים בצנרת הניקוז.

• עליית לחות – נוזלים יכולים לזרום כלפי מעלה (בניגוד לכוח המשיכה) ולחדור לנימי חומרי הבנין, וביניהם גם לגימורים האוטמים את הרצפה או הקירות.
  במהלך הזרימה הזאת בנימים, מותירה הלחות על פני השטח שובל של כתמי אבק קמחי, זכר למלחים שהלחות
  נשאה עימה ממקור הלחות, ולמלחים שמוססה בדרך מחומרי הבנין.

• עיבוי – תנאים לחים למרגלות הקירות עלולים להתגבר בגלל העיבוי.
  זה קורה כשאוויר חם רווי לחות מתקרר כנגד משטחים קרים, עד לנקודת הטל (הטמפרטורה שבה לחות מתעבה).
  משטחים קרים שכאלה, בדרך כלל נוצרים כאשר חדירת מים גרמה לירידה בכושר הבידוד של הקיר החיצוני.
  מצב זה מספק תנאי עיבוי נוספים לאותם משטחים לחים וקרים, במיוחד בקומות הקרקע.תופעות אלה הן הגורמים העיקריים ללחות בבסיס הקירות, אפילו יותר מאשר "עליית לחות" בנימי הקירות.